גזר דין בתיק ת"פ 34383-02-12

1.         כנגד הנאשם הוגש כתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון, המייחס לו סחיטה בכח, עבירה לפי סעיף 427(א) סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 והדחה בחקירה, עבירה לפי סעיף 245(ב) לחוק.

            בעובדות כתב האישום נאמר כי ביום 8.2.12 נכנס הנאשם למכולת בג'סר אלזרקא וביקש מהמוכר בקופה חפיסת סיגריות, כאשר מיד לאחר מכן נטל מהמקרר פחית שתייה ושתה ממנה. המוכר ביקש את הנאשם, בזמן שזה עושה את דרכו אל מחוץ למכולת, לשלם עבור המוצרים שלקח. בתגובה, ניגש הנאשם למגירה שליד הקופה ונטל מתוכה חבילה של 10 קופסאות סיגריות. המוכר דרש מאת הנאשם לשלם בעבור המוצרים שנטל אך זה קילל אותו תוך שאחז בקבוק סודה וזרק לכיוונו. לאחר מכן לקח בקבוק סודה נוסף וזרק אותו לעבר אחיו של המוכר, שנכח בחנות. בעשותו כן, בקש הנאשם להניע את המוכר להימנע מדרישת תשלום בגין המוצרים שנטל.

            המוכר דרש שוב מהנאשם לשלם עבור המוצרים. או אז תפס הנאשם כיסא פלסטיק וזרק אותו לעבר אחיו של המוכר. הכיסא פגע ברגלו. לאחר מכן לקח הנאשם שידה מפלסטיק וזרק גם אותה לעבר אחיו של המוכר, אך הפעם השידה לא פגעה בו והיא נשברה. כל זאת עשה הנאשם כדי להניע את המוכר ואחיו להימנע מדרישת תשלום בעבור המוצרים.

            הנאשם יצא מהמכולת ואז המוכר רדף אחריו, תפס בחולצתו ודרש ממנו לשלם עבור המוצרים שנטל. בתגובה לכך, וכדי להניע את המוכר ואחיו להימנע מדרישת התשלום, נגח הנאשם בראשו של המוכר מספר פעמים ולאחר מכן נכנס חזרה למכולת ונתן מכות אגרופים לאחיו של המוכר בפניו. ביציאתו מהמקום, איים הנאשם על המוכר ועל אחיו לשרוף את המכולת באם יתלוננו נגדו במשטרה.

2.         בישיבה מיום 25.6.12 הודיעו ב"כ הצדדים כי הגיעו להסדר לפיו כתב האישום יתוקן, הנאשם יחזור בו מכפירתו ויודה בעובדות כתב האישום המתוקן ויורשע על פי הודייתו. ההסדר לא כלל הסכמה לגבי העונש ולעניין זה סוכם כי כל צד יביא את טענותיו בפני בית המשפט.

            בהתאם להסדר תוקן כתב האישום, הנאשם חזר בו מכפירתו והורשע על סמך הודייתו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן.

3.         בגדר הישיבה הנ"ל ובמסגרת הראיות לעונש שהובאו מטעם הנאשם, העיד המתלונן-המוכר במכולת נשוא כתב האישום. בעדותו ציין כי נערך בין הצדדים הסכם סולחה וכי הוא שכנו של הנאשם ואין לו היום עמו דבר והוא מבקש לראות את הפרשה כגמורה.

            גם סבו של הנאשם העיד מטעמו וציין בעדותו כי הוא גידל את הנאשם וכי הנו ערב לכך שהנאשם לא יעשה עוד בעיות.

4.         במסגרת הטיעונים לעונש, הציגה המאשימה את גיליון הרישום הפלילי של הנאשם והפנתה כי לחובתו שתי הרשעות קודמות, בין היתר בהחזקת סכין למטרה לא כשרה וכן הרשעה נוספת בשני תיקים שעניינם החזקת סכין והחזקת סמים לשימוש עצמי. מכאן שעסקינן במי שאין זו הסתבכותו הראשונה עם רשויות החוק.

            ב"כ המאשימה הפנה לעונש הנקוב בצדה של עבירת הסחיטה בכח שהביאה לידי עשיית מעשה - 9 שנות מאסר וכן הענישה בגין עבירת ההדחה בחקירה שבצדה ראה המחוקק לקבוע עונש של 7 שנות מאסר.

            לשיטת המאשימה, מסכת האירועים נשוא כתב האישום מצביעה על כך שלא מדובר באירוע בודד אלא כזה שהלך והתפתח, במהלכו נעשה שימוש במצרכים שונים שהיו בזירת ההתרחשות. בנוסף, יש ליתן את הדעת לכך שהנאשם העז לאיים על קורבן העבירה לבל יפנה לרשויות האכיפה. משכך, עתרה המאשימה להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל  וכן מאסר הצופה פני העתיד ובנוסף לחייבו בפיצוי למתלונן.

5.         ב"כ הנאשם הפנה במסגרת טיעוניו להודייתו של מרשו בהזדמנות הראשונה לאחר שתוקן כתב האישום. הודאה זו מגלמת לדבריו, חרטה והתחייבות מצד הנאשם שלא ישוב על מעשיו. מעבר לחסכון בזמן שיפוטי, חסך הנאשם ע"י הודאתו, את הגעתם של המתלוננים והעדתם בפני בית המשפט, אגב שחזור האירועים נשוא כתב האישום.

            באשר לעברו הפלילי של הנאשם, ציין סנגורו כי הרישום הפלילי אינו מלמד על כך שמדובר במי שסיגל לעצמו אורח חיים עברייני. הרשעתו האחרונה הינה בגין אירוע שהתרחש לפני כשלוש שנים, בשנת 2009. הסנגור הוסיף כי אינו מבקש את בית המשפט להקל ראש בחומרת המעשים המיוחסים למרשו, ואולם יש ליתן את הדעת כי מדובר בבן למשפחה קשת יום המוכרת לרווחה בהיותה סובלת ממצב סוציו-אקונומי קשה. בהתייחס למתלוננים, נאמר כי אלה לא נחבלו ולא נזקקו לכל טיפול רפואי וכי הנזק הכלכלי שנגרם להם בעקבות מעשיו של הנאשם, הינו זניח.

            כמו כן הפנה ב"כ הנאשם להתחייבות שולחו שלא לשוב לאותה מכולת וכן להסכם הסולחה שנערך בין הצדדים. בהקשר זה הפנה לעדותו של המתלונן שטרח מרצונו החופשי להגיע לבית המשפט ולהעיד באופן כנה כי הוא סולח לנאשם.

            אשר על כן, עתר ב"כ הנאשם להסתפק בתקופת מעצרו של שולחו, הנתון במעצר מאז 8.2.12 תוך הטלת מאסר מותנה. לחלופין, ביקש שבית המשפט יסתפק בתקופת מאסר קצרה מעבר לתקופת המעצר.

6.         שני הצדדים הציגו בפניי אסופת פסיקה התומכת בטענותיו של כל אחד מהם.

7.         אין מקום להקל ראש בחומרת המעשים בהם הורשע הנאשם. מדובר בהתנהגות פרועה ובריונית במהלכה הותקפו המוכר ואחיו על לא עוול בכפם, רק על שום שדרשו מהנאשם לשלם בעבור המצרכים שנטל מחנותם. מעשה התוקפנות לא הסתיים בנטילת המצרכים מבלי לשלם ואף לא בזריקת מטלטלין לעברם של המוכר ואחיו. הנאשם הרהיב עוז כאשר נגח בראשו של המוכר מספר פעמים לאחר שזה דרש כי ישלם את המגיע הימנו ואף נכנס חזרה לחנות והיכה באגרופים את אחיו של המוכר. בכך לא תמה מסכת ההשתוללות והבריונות של הנאשם שכן לאחר כל זאת העז לאיים על המוכר ואחיו לבל יגישו תלונה נגדו במשטרה. אין מקום לגלות יחס סלחני כלפי התקפה אלימה זו מצד הנאשם שאך בדרך נס לא הסתיימה בפגיעות חמורות יותר. אפשר ובסופו של דבר שווים של המצרכים שנלקחו על ידו אכן זעום אך לא זה המבחן על פיו נמדדת חומרת המעשים. נטילת המצרכים מבלי לשלם תמורתם, באופן מופגן,  ומעשי התקיפה שבאו בהמשך, מלמדים כי הנאשם נעדר מעצורים ומצביעים על כך שמדובר במי שאין עליו מורא הדין.

לקולא ראיתי להתחשב בהודייתו של הנאשם בשלביו המוקדמים של הדיון וכן בהסכם הסולחה שנערך בין הצדדים.